מוזמנים להגיש בקשת הצטרפות לקבוצה מקצועית בפייסבוק העוסקת בנזיקין עדכונים בפיצוי. למען קהל הלקוחות דובר השפה הרוסית אנו מנהלים קבוצה נפרדת - Адв.Таль Раби- Возмещение ущерба.​

היכנסו עכשיו לפורום תאונת דרכים ועבודה על מנת ללמוד מה הם הזכויות שלכם במקרה של תאונה.

רבים לא יודעים כי החלקה ונפילה במקום העבודה כגון נפילה מסולם החלקה ונפילה בשל רטיבות, נפילה במדרגות ועוד הן תאונת עבודה לכל דבר ומזכות את הניזוקים בפיצוי כספי. 

כבר כתבתי בעבר על מקרה שנדון בבית המשפט של אחות שנפלה במקום העבודה (מזמנים להיכנס ללינק לקרוא בהרחבה) בשל רטיבות ונפצעה קשה מאוד בפלג גוף התחתון שלה - בית המשפט התייחס בהרחבה לאחריות שלה ושל המעסיק ובסופו של יום קבע פיצוי כספי בגובה 2,352,000.

 

אומנם ההליך המשפטי היה מורכב והאחות נדרשה להסביר מדוע לא הבחינה ברטיבות במקרה דנן במיוחד כאשר במקרה הספציפי הזה האחות נפלה פעמיים! ונשאלה השאלה כיצד זה ייתכן שעובדת אחת לא מספיקה להתאושש מתאונה הראשונה במקום העבודה ושוב עוברת תאונה כגון החלקה ונפילה. 

נפילה על עצם הזנב

היום ניקח מקרה נוסף אשר הגיע לפתחו של בית המשפט אשר דן בסוגיה של נפילה על עצם הזנב וקבע כי יש לשלם 117 אלף ש״ח לעובדת ניקיון אשר נפלה בעבודתה על הטוסיק.

 

האמת במקור בית המשפט קבע כי הסכום לפיצוי בגין נפילה על הישבן הוא 182 אלף ש״ח אך בשל אשם תורם ותשלומי מלל נפסק בסופו סכום לפיצוי נמוך יותר. 

מה הפיצוי הכספי שמגיע לעובד במקרה של נפילה על עצם הזנב

 

לפניך פסק דין העוסק בתובענה שעניינה נזקי גוף, אשר אירעה לתובעת בעת עבודתה אצל הנתבעת. לפי המתואר בכתב התביעה, התובעת, ילידת 12.6.1964, עבדה אצל הנתבעת כעובדת ניקיון, כאשר כחלק מעבודתה היה עליה לשטוף הרצפות בנזול ניקוי אשר הורכב משילוב של מים ומלבין (ולעתים גם חומצה), בהתאם להנחיות הממונה עליה; ביום 3.8.2009, בזמן שטיפת הרצפות של חדר האוכל, ותוך כדי פעולת הניקוי, החליקה התובעת על הרצפה אשר לדבריה הייתה חלקה מאוד, ונפלה על ישבנה וגבה.

התובעת פנתה לקבלת טיפול רפואי, במסגרתה נבדק האיזור בגופה אשר נחבט, בבדיקות דימות ובדיקות נוספות, ואובחן כי התובעת סובלת משבר בעצם הזנב. לאחר תקופת מנוחה ממושכת בעקבות הפגיעה, במסגרתה אף הוכרה התאונה כתאונת עבודה, שבה התובעת לעבודה, אולם לטענתה היא מוגבלת בתנועתה וסובלת מכאבים, ובהתאם עובדת כיום במשרה חלקית ומצומצמת. התובעת טוענת כי הנתבעת חבה לפצותה בשל נזקיה, שאירעו בשל הפרת חובת הזהירות המוטלת על הנתבעת, ובין היתר, פיצוי בגין כאב וסבל, אובדן כושר ההשתכרות, וכן ההוצאות והטרחה שהיו מנת חלקה.

הנתבעת חלקה על הנסיבות אשר תוארו על ידי התובעת, חלקה על חבותה בנזיקין, חלקה על שאלת הנכות הרפואית הנטענת, וכן על כל הנזקים הנטענים על ידי התובעת.

נפילה על עצם הזנב שאלת האחריות 

לטענת התובעת, הממונה הישיר עליה, הורה לה לשטוף את הרצפות בתערובת של חומר ניקוי לשטיפת רצפות (לדברי התובעת: ריצפז) ומלבין (לדברי התובעת: אקונומיקה), שילוב מחליק, אשר בדיעבד התברר כמסוכן, כאשר מתן אותה הוראה היה זה אשר היווה את הפרת חובת הזהירות. התובעת ציינה כי משך כל שנות עבודתה אצל הנתבעת, לא קיבלה נעליים ייעודיות המיועדות למנוע החלקה, והדבר אף הוא היווה גורם מסייע להתממשות הסיכון שבתנאי עבודתה.

בכל הנוגע לשאלה של שימוש בתערובת מסוכנת של חומרי ניקוי, לפי הוראות המעביד, סבורני כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה. יכול להיות, ונוזל ניקוי רצפות בשילוב של מלבין, יגרום להצטברות אשר עלולה בצורה ניכרת יותר לגרום להחלקה, אולם לא הובאה כל ראיה בהקשר זה, מלבד אמירה בעלמא, שזהו הגורם אשר הגביר את הסיכון המוטל מעצם העבודה בניקיון.

יכולה הייתה התובעת לתמוך טענותיה בחוות דעת מקצועית, או לכל הפחות בהוראות שימוש המזהירות מפני שילוב שכזה, או אף למטה מכך , תיעוד שאינו מקצועי-מדעי (מידע צרכני; מדריכים שונים הזמינים לכלל הציבור; כתבות עיתונאיות;), ממנו ניתן ללמוד על הסכנה הטמונה דווקא בשילוב ספציפי זה של חומרי ניקוי, אולם לא הובאה בדל ראיה בהקשר זה.

התובעת נשאלה במסגרת עדותה על נסיבות עבודתה וההוראות הנוגעות לעירוב חומרים, והשיבה (עמ' 3 לפרוטוקול שורה 4 ואילך) :

"ש. כשעבדת במקומות אחרים, נתנו לך הסברים אחרים?
ת. כן. לא לערבב אקונומיקה עם חומרים אחרים.
ש. עם איזה חומרים אחרים?
ת. של הרצפה.
ש. למה?
ת. כי זה מחליק. אני לא ידעתי את זה.
ש. מי אמר לך?
ת. המנהלים שהיו.
ש. את יכולה לתת שם אחד.
ת. לא זוכרת.
ש. בדקת פעם אם זה מחליק או לא.
ת. לא. רק החלקתי בישיבה. שם לא השתמשנו באקונומיקה.
ש. איפה?
ת. שם בספורטן.
ש. מי המנהל שלך בספורטן.
ת. היו קוראים לו אורי. אף פעם לא השתמשנו באקונומיקה.
ש. אז מה עושה החלקה? חומצה או אקונומיקה.
ת. אין לי מושג."

ואם התובעת לא יודעת מה גורם להחלקה, אחרי שנים של עבודתה בעבודות ניקיון שונות, גם לא אחרי התאונה בה נפגעה, ואף לא מביאה ראיה, לא ראיה מדעית ולא ראיה אחרת, הרי שאינה עומדת בנטל להוכיח כי התקיים סיכון מוגבר בשל סוג, אופי או עירוב חומרי הניקוי השונים.

אציין עוד, במסגרת הספק אשר נותר בכל הנוגע לנסיבות התאונה, כי הגב' אישלם אברהם, אשר עבדה עם התובעת (ולטענת התובעת סייעה לה לקום לאחר נפילתה), העידה (עמ' 10 לפרוטוקול):

"ש. ביום שהתובעת נפלה השתמשתם בחומצה.
ת. באקונומיקה.
ש. רק באקונומיקה.
ת. כן."

דומה כי אמירה זאת סתמה את הגולל על הטענה כי דווקא בשל העירוב של חומרי הניקוי החליקה התובעת, ומצביעה ביתר שאת על אי הרמת הנטל.

ומכאן, לשאלה השנייה, והיא השאלה של מתן ציוד וכלים נאותים לביצוע העבודה, כחלק מחובתו של המעביד. חובת המעביד כפי שנקבעה בפסקי דין רבים היא: "לנקוט אמצעי זהירות סבירים שיימנעו את הסכנות שהעובד חשוף אליהן, סכנות של המעביד להיות ער להן ואשר כרוכות בעבודה שמבצע העובד מטיבה ומטבעה…" (ע"א 8133/03 יצחקי נ. לום שווק בע"מ ואח' , ע"א 498/93 סבן נ. רותם חברה לבטוח בע"מ).

בהקשר של קניית נעליים מונעות החלקה, ציינה התובעת בסעיף 3 לתצהיריה "למרות שהייתי צריכה לדרוך על רצפה רטובה לא רק ממים אלא גם מאותה תמיסה של חומרי ניקוי, בכל התקופה שעבדתי כמנקה בישיבה אף פעם לא קיבלתי נעליים מיוחדות נגד החלקה. השתמשתי בנעליים הפרטיות שלי, למרות שהם לא היו נעלי בטיחות מיוחדות".

כאשר העידה התובעת בפני בית המשפט ציינה (עמ' 6 שורה 25):

"ש. כשאת אומרת שלא קיבלת נעלי בטיחות מה זה נעלי בטיחות.
ת. נעלי עבודה.
ש. איך נראות נעלים כאלה.
ת. נעלי עבודה.
ש. את כתבת שלא קיבלת נעלי עבודה.
ת. נעלים שאני לא אחליק.
ש. יש נעל מיוחדת שמונעת החלקה.
ת. יש כזאת נעל.
ש. כשעבדת בטבת קיבלת נעלים מיוחדות.
ת. כן.
ש. ובשיא ביטחון קיבלת נעלים מיוחדות.
ת. לא.
ש. למה לא קיבלת נעלים מיוחדות, את אומרת שידעת שצריך נעלים מיוחדות.
ת. אמרו לי לקנות את זה ונתנו לי את הכסף וקניתי את זה.
ש. אם אני אביא את מר שבי משיא ביטחון הוא יגיד שהוא נתן לך כסף לקנות.
ת. קיבלתי כסף כמו שצריך וקניתי.
ש. נכון שאצל הנתבעת נתנו לך כסף לביגוד. בתלוש מופיע ביגוד.
ת. לא. רק נתנו לי חלוק."

העדה הנוספת אשר עבדה עם התובעת באותה עבודה, הגב' אישלם אברהם העידה בהקשר של הנעליים (עמ' 10 לפרוטוקול):

"ש. מה זה נעליים מיוחדות נגד החלקה.
ת. נעלי ספורט.
ש. את לא עובדת עם נעלי ספורט.
ת. אני עובדת עם נעלי ספורט.
ש. איפה את עובדת היום.
ת. בכפר סבא.
ש. באיזה חברה.
ת. בטבע, בניקיון.
ש. את עובדת שם גם עם נעלי ספורט.
ת. כן."

אין חולק, כי הנתבעת הייתה במועד התאונה המעבידה של התובעת, ומכאן שהיא חבה חובת זהירות מושגית כלפי התובע, לרבות החובה לספק לתובע מקום עבודה בטוח וללא מפגעים, וכלי עבודה המיועדים להתמודד עם הסיכונים הטמונים בעבודה (ע"א 663/88 שריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז (3) 225 וע"א (חיפה) 2420/01 איתנית מוצרי בניה בע"מ נ' יורשי המנוח שכטר פייבל ז"ל, פורסם בנבו ביום 18.12.01)

בזיקה למתן ציוד עבודה נאות, בהקשר של נעליים מונעות החלקה, אפנה לדברי כב' הש' לוין בע"א 741/83 גוריון ואח' נ' גבריאל, בעמ' 271:

"מחובתו של מעביד להגן על עובדיו מפני סיכונים, המצויים במקום העבודה או בתהליך העבודה. אמנם, אין לדרוש ממנו לנקוט אמצעים כה מרחיקי לכת, שימנעו לחלוטין כל סיכון אפשרי ותיאורטי, שאינו עולה על הדעת, אך בכל זאת עלול להתהוות. אולם חובה עליו לנקוט אותם האמצעים, שימנעו מהעובד סיכונים אפשריים, ושסביר להניח שללא האמצעים שיינקטו עלולים הסיכונים לגרום לתאונה".

אין חולק כי בעבודת ניקיון טמון סיכון החלקה, יהא חומר הניקוי, אשר יהא, ומחבות המעביד לדאוג לספק ציוד בטוח לעבודה – או הדרכה מתאימה אשר תמנע את הסיכון הכרוך בעבודה – קרי, מתן נעליים המונעות החלקה, או הנחיה ישירה ומפורשת לגבי הנעליים בהן על עובדות הניקיון לעשות שימוש.

אפנה בהקשר זה אל משה וייסמן ,"חבות מעבידים" עמ' 29-30:

"האחריות משפטית היא תולדה של אי עמידה ברמת הזהירות הראויה. על המעביד הנושא בחובת זהירות כלפי עובדיו לכלכל צעדיו תוך שקילת הוצאות המניעה של נזק אפשרי מול תוחלת הנזק כפי שהיא ניתנת לצפייה באופן סביר. ההנחה היא שבידי המעביד נמצאים המשאבים הנחוצים והידע על מנת למנוע תאונות עבודה וכי הוא מהווה מונע הנזק היעיל ביותר. זאת ועוד , על המעביד מוטלת אחריות מוסרית להבטיח את שלום המועסקים על ידו, באמצעות הקצאה נאותה של משאביו, ושימת דגשים מספיקים על רווחתם וביטחונם. חובה מוסרית זו אין מקורה בפערי הכוחות הכלכליים או בשאלות הקשורות לפערי מעמדות. המדבור כאן באיזון של פערי ידע.על המעביד לקבוע הוראות ביטחון מספקות ולהשגיח על ביצוען."

ובהמשך, שם ("חבות מעבידים" עמ' 118-119):

"מעביד חב להדריך את עובדיו בדבר ביצועה הראוי והבטיחותי של העבודה ובדבר סיכונים הקיימים בזירת העבודה. חובה זו, מקורה בצורך לאזן את פערי הידע הקיימים בין המעביד לעובד באשר לסיכונים הטמונים בתהליכי העבודה ומקרום בניסיון הרב של המעביד בתהליכי העבודה, בנגישות למידע אודות סיכונים חבויים וכיוצא באלה...... עליו להנחות את העובד לעבוד בצורה בטיחותית ולהתריע בפניו אודות סיכונים ומכשולים הטמונים בביצוע בלתי זהיר של העבודה."

ובמקרה דנן, התובעת טענה כי לא קיבלה נעלי עבודה מונעות החלקה, ואף לא קיבלה הדרכה להשתמש בנעליים שכאלה, בעוד שבמקומות עבודה אחרים קיבלה כלי עבודה מתאים (במקום אחד) או הדרכה להשתמש בנעליים מיוחדות ואף קיבלה כספיים ייעודיים לרכישת נעלי עבודה (במקום עבודה אחר); במקרה דנן, הפנתה הנתבעת לכך כי בתלושי השכר נכלל רכיב "ביגוד", אולם לא הוכח כי ניתנה הנחיה מפורשת לעובדות הניקיון להגיע לעבודה עם נעליים מונעות החלקה;

העד עמנואל ביטון השיב בנושא זה (עמ' 15 לפרוטוקול):

"ש. עורך הדין שלך שחקר את התובעת אמר לה קיבלת 20 שקל ביגוד, מה הבעיה לקנות נעליים טובות שמונעות החלקה. האם נשמע לך סביר כמעביד לאישה קשת יום שאתה משלם לה פחות משכר מינימום לטענתה שהיא תוכל לדאוג לעצמה, גם לכלכלתה, גם לבית, גם לילדים וגם לנעלים מונעות החלקה. זה נשמע לך סביר.
ת. בכספי הביגוד היא יכלה לקנות נעליים.
ש. אתם נתתם לה בגדי עבודה.
ת. היו תקופות שהיינו נותנים חלוקים אבל נעליים לא.
ש. היתה כאן גב' אישלם והיא אמרה שלא נתתם ביגוד.
ת. נתנו כסף לרכישת נעליים.
ש. 240 ₪ לשנה זה מספיק גם לנעלים וגם לביגוד.
ת. זה מספיק לנעליים."

אני סבור כי היה על הנתבעת לספק לעובדיה הנחיה מפורשת להגיע לעבודה עם נעליים המתאימות לעבודה בסביבה רטובה הכרוכה כמעט בכל שעות העבודה בהליכהעל משטחים רטובים עליהם מים וחומרי ניקוי שונים, בין אם הייתה הנתבעת מספקת את הנעליים, ובין אם רק הייתה מעניקה תשלום המאפשר רכישתן; מדובר בקיום חובת הזהירות של המעביד שלא לחשוף את העובד לסיכונים רגילים של עבודתו הפרטנית, והעובדה שלא סופקו נעליים, לא ניתנה הנחיה להגיע עם נעליים המתאימות לעבודה, ולא ניתן תשלום פרטני לרכישת אותן נעליים (לא ניתן לראות בטענת המעביד כי תשלום ע"ס 240 ש"ח לשנה בסעיף "ביגוד" עונה על צורך זה, כנכונה), מלמדת על הפרת אותה חובה, אשר הפרתה התממשה בקרות הנזק.

בהתאם מצאתי לראות בהתנהלות הנתבעת כמפרת חובת הזהירות המוטלת עליה, כאשר ישנו קשר סיבתי (אם כי לא מלא, כמבואר להלן) בין הפרת החובה לקרות התאונה מסבת הנזק.

יחד עם זאת, מצידו השני של המטבע, ראוי להפחית מחבותה של הנתבעת, בשל אשם תורם; גם אם התובעת לא קיבלה הדרכה פרטנית, ככל שהגיעה לעבודה עם נעליים שאינן מתאימות לסוג העבודה אותה עליה לבצע, הרי שיש לראותה אחראית חלקית לקרות הנזק; מדובר בעובדת ותיקה יחסית, אשר סביר כי יש לה את המיומנות והיכולת להבין – כעובדת ניקיון – כי היא תהא מצויה מרבית יום עבודתה בסביבה רטובה, בסמיכות לחומרי ניקיון אלו או אחרים, והעובדה כי הגיעה לעבודה עם נעליים שאינן מתאימות לתפקיד אותו היא ממלאת, מצדיקה לייחס אשם תורם בשיעור 20%.

אמנם, ככלל אין זה נכון לייחס לעובד אשם תורם בגין סיכון הטמון בסביבת העבודה, אלא במקרים בהם פעולת העובד הינה חריגה ומיוחדת, אקטיבית במהותה, אולם לגישתי, מקום שמדובר בסיכון טבוע אשר העובד מודע אליו, חייב להיות מודע אליו, ואין ספק שהוא מודע אליו, כחלק מסביבת העבודה הרגילה שלו, אין אלא לייחס אשם תורם (כשם שהיינו מייחסים אחריות לנגר אשר היה מגיע ליום עבודתו יחף, או טבח אשר היה מגיע ללא חולצה). לגישתי, שיעור אשם תורם של 20% תואם את נסיבות העניין והפסיקה בהקשר זה.

אפנה בהקשר זה אל ע"א 5850/10 דפרון ואח' נ' עזבון המנוח גולובין (ניתן ביום 15.4.2012):

"אכן, דיני הנזיקין מרחיבים את אחריותו של המעביד, אשר עליו החובה לנקוט באמצעים סבירים הדרושים לבטיחותם של עובדיו. אין משמעות הדבר כי העובד משוחרר מכל אחריות. ברוח זו נפסק, כי "אשם תורם של עובד קיים כאשר מחמת אי-נקיטת אמצעי זהירות הנדרשים ממנו בנסיבות המקרה הוא גורם נזק לעצמו" (ע"א 417/75 בן-דוד נ' מפעלי טקסטיל כרדאנה בע"מ, פ"ד לא(1) 827, 829 – השופט ברנזון), ובעניין אחר נפסק, כי "ניתן לצפות שאדם השקוע בעבודתו, יפחית במידת מה את זהירותו כלפי עצמו, ואין לראות בכך אשם תורם [...] זאת בתנאי שבהתנהגותו אין הוא נוטל על עצמו סיכון בלתי סביר, או מתעלם מסיכונים וודאיים" (ע"א 4114/90 שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ, פ"ד מח(1), 415, 437-436 – הנשיא שמגר)."

סיכון ההחלקה בעת עבודת ניקיון הכרוכה בעיקרה בשטיפת רצפות,הינו סיכון ודאי הטמון בעיסוק, וחזקה כי התובעת מודעת לסכנה זאת, ובהתאם ראוי לייחס לה אשם תורם (בין בשל חוסר זהירות יתרה כנדרש, ובין בשל הגעה לעבודה בנעליים שאינן מתאימות לביצועה) בשיעור של 20%.

למעלה מן הצורך, אציין כי הנתבעת הטילה ספק בנסיבות התאונה ובאופן תיאורה של התובעת, תוך שהיא מנסה להצביע על סתירות בין דברי התובעת לעדה מטעמה, אולם לא מצאתי בכך כל ממש, ואין באותן טענות לא כדי לקעקע את אמינותה של התובעת (גם אם היו אי דיוקים מסוימים), ולא כדי לסתור את העובדה הבסיסית, כי נעליים מונעות החלקה, לא סופקו לתובעת והיא לא הונחתה לרכוש אותן או להגיע לעבודת הניקיון עם נעליים מתאימות;

שאלת הנזק.

נפילה על עצם הנזב נכות הרפואית ונכות התפקודית

במסגרת הראיות אשר הוצגו בפני בית המשפט, הוצגו חוות דעתו של ד"ר משה דניאל, אשר העריך כי לתובעת נגרמה נכות רפואית בעקבות התאונה, בהיקף של 20% בשל הגבלה בינונית בתנועות ע"ש מותני.

התובעת נבדקה על ידי מומחה רפואי מטעם הנתבעת, ד"ר מ. קליגמן, אשר מצא כי לתובעת לא נגרמה נכות בעקבות התאונה, שכן טווחי תנועות ע"ש מותני של התובעת, לא נפגעו לגישתו, עוד ציין ד"ר קליגמן כי אף בבדיקה אשר נערכה על ידי המוסד לביטוח לאומי, לא נמצאו כל הגבלה בטווח תנועות ע"ש מותני, ולא רק זאת, הוסיף כי בבדיקת סי.טי. אשר נערכה לתובעת, נמצאו שינויים ניווניים אשר אינם קשורים לתאונה, וככל שטווח התנועות שלה הוגבל (אם כי לא מצא הגבלה שכזאת*, הרי שהוא נובע מהם ולא מהתאונה נשוא הליך זה.

לאור הפערים הניכרים בין חוות הדעת מטעם הצדדים, מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, ד"ר מרק אידלמן (ביה"ח רמב"ם), ביום 19.4.2015. המומחה העניק חוות דעתו ביום 30.6.2015, והשיב לשאלות הבהרה אשר נשלחו אליו מטעם שני הצדדים. המומחה לא זומן לעדות, וכל אשר נותר הן חוות דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה.

ד"ר אידלמן ציין במסגרת ממצאי הבדיקה (המחלוקת שבין המומחים הייתה לגבי ממצאי הבדיקה, בשאלת טווח תנועות ע"ש מותני), "בכיפוף עמוד השדרה המותני מוגבלת בצורה יחסית קלה (30 מעלות) מבחן שובר 4 ס"מ (הנורמה מעל 5 ס"מ) SLR 70 מעלות דו צדדי ". עוד ציין ד"ר אידלמן כי לא אותרה הגבלה בהיקף אשר אותר על ידי המומחה מטעם התובעת, ומנגד, בכל הנוגע לשלילת הקשר הסיבתי שבין האירוע להגבלה אשר הופיעה לפי חוו"ד ד"ר קליגמן, ציין "איני יכול לשלול קשר סיבתי בין נפילתה ונכותה", ובהתאם, לאור הגבלה קלה יחסית קבע כי התובעת סובלת מ- 10% נכות בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש, ללא נזק נוירולוגי.

עוד יצוין כי במענה לשאלות ההבהרה אשר הופנו לד"ר אידלמן, ציין כי אין לייחס לפניות עבר בגין כאבי גב כל משמעות בשאלות של הגבלת תנועות ע"ש מותני, ובכל הנוגע לאמירה הכללית של אי שלילת קשר סיבתי ציין, כי אירוע הנפילה היה "טריגר" לכל התפתחות המצב הרפואי הרלוונטי ושרשרת התלונות שלאחריה.

מקום שהצדדים ויתרו על חקירתו של המומחה, סבורני כי אין נכון מלאמץ את מסקנותיו וממצאי בדיקתו. הלכה פסוקה היא שביהמ"ש יאמץ את קביעותיו של המומחה מטעמו, אלא אם קיימות נסיבות כבדות משקל שלא לעשות כן - ע"א 3134/02 עירית רחובות נ' בוטנרו, תקדין עליון 2003 (2) 4019. נסיבות כאמור, לא עלו בטענות ב"כ הצדדים (איני רואה בהטלת הספק בסיכומי טענות הנתבעת כמרימה נטל כלשהוא מקום שהמומחה לא העיד), ובהיעדר טעות בולטת, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש - ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי שיבא, פ"ד נו (2) 936, עמ' 949. זאת, אף חרף קביעת המוסד לביטוח לאומי.

בהתאם מצאתי לקבל את קביעת ד"ר אידלמן, בדבר 10% נכות רפואית כתוצאה מהתאונה, בשל הגבלת תנועות ע"ש מותני.

בכל הנוגע לשאלת הנכות התפקודית, מצאתי להעמיד בשיעור של 15%, קרי, הנכות הרפואית וע"ד חמישים אחוזים. התובעת ביקשה לראות את הנכות התפקודית שלה כ- 20% בשים לב לגילה והשכלתה, קרי, היותה עובדת כפיים, אישה קשת יום נטולת השכלה פורמלית או הכשרה מיוחדת, כאשר פגיעתה בגבה מגבילה את יכולת השתכרותה יותר מאשר נכותה הרפואית. סבורני כי אכן ראוי לקחת בחשבון ולתת משקל יתר לתפקודיות נכותה המגבילה את עיסוקה, אולם לגישתי מתן תוספת של מאת האחוזים לנכות הרפואית, הינה מופרזת, הן לאור נסיבות העניין (נכות של 10% רפואית אינה משמעותית מאוד) והן לאור העובדה כי יכולת השתכרותה של התובעת נפגעת לא רק בשל האמור, אלא גם בשל מצבה הנפשי אשר הביא להיעדר תעסוקה בתקופה מסוימת. איני מקבל את הפניית הנתבעת לפסק הדין בענין ג'נזאראה, בשים לב להיות התובעת עובדת כפיים בעבודת ניקיון, כאשר במקרה שכזה, הגבלת תנועות גב יש לה השלכה תפקודית של ממש.

חישוב הנזק לעובדת בשל נפילה על עצם הזנב

התובעת ילידת 12.6.1994, בת 53 שנים כיום, בת 45 בקרות התאונה (3.8.2009), נכות רפואית 10%, נכות תפקודית לצורך הערכת הפסדי השתכרות 15%, בסיס שכר 3,200 ש"ח למועד התאונה (3,477 ש"ח להיום).

הפסדי השתכרות לעבר: לפי אישורי אי כושר התובעת שהתה 3 חודשים באי כושר מלא, לסירוגין, כאשר מבחינת נכויות זמניות אצל המוסד לביטוח לאומי, שהתה ב- 100% נכות זמנית עד סוף אוקטובר 2009, 30% נכות זמנית 1.11.2009-15.12.2009, 20% נכות זמנית 16.12.2009-30.6.2010, 10% נכות זמנית 1.7.2010-31.10.2010.

משמע: נכותה של התובעת הייתה משמעותית ומגבילה (על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעובד כפיים) 4 חודשים רצופים, ובחלוף 4 חודשים נכותה הייתה מינורית יחסית, ועד למתן פסק הדין, 87 חודשים. בהתאם יחושבו הפסדי העבר, לפי הפסד מלא ל 4 חודשים, והפסד לפי הנכות התפקודית על בסיס השכר, ל- 84 חודשים נוספים. 3,477X4 + 3,477 X 15% X 87 = 5 9,282 ש"ח

לאור האומדן והמיצוע של הנכות התפקודית, לא מצאתי בתחשיב לצרף ריבית מאמצע תקופה (אשר נבלעת במיצוע הנכות)

הפסד השתכרות לעתיד: בהתאם לנימוקים כמפורט לעיל, מצאתי להעמיד רכיב זה על בסיס השכר, ונכות תפקודית של 15%. סבורני כי חישוב אקטוארי (ולא אומדן) ישקף נכונה את העובדה כי יכולתה של התובעת להשתכר נפגעה; התובעת הסבירה כי שכרה כמעט לא השתנה משך כל השנים, שכן שכר המינימום עלה אולם היקף שעות העבודה היומיות שלה פחת, עדיין, יכול והתובעת הייתה עובדת שעות רבות יותר אילולא הפגיעה, ואני סבור כי נתון זה משקף נזקה ברכיב זה. ובהתאם: 139.0058 (מקדם היוון ל- 171 חודשים עד הגיע התובעת לגיל 67) X 15% X 3,477 = 72,498 ש"ח.

הפסדי פנסיה: 12% מהפסדי שכר, לפי פסה"ד ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר. אשר ניתן ע"י כב' הש' י. וילנר – 15,813 ש"ח.

כאב וסבל: לפי הנכות הרפואית ועל בסיס קביעות דומות בשים לב למהות הפגיעה ולגיל התובעת – 30,000 ש"ח.

הוצאות ועזרת צד ג': (לעבר ולעתיד) לא הובאו ראיות ברכיבים אלה, למעט אמירות כלליות, ובהתאם ראוי לאמוד רכיב זה על דרך הצמצום, גם בשים לב כי התובעת נפגעה בתאונת עבודה וככל שתהיינה הוצאות רפואיות עתידיות או החמרה, הן מכוסות על ידי ענף נפגעי עבודה של המוסד לביטוח לאומי – 5,000 ש"ח.

 

מה הפיצוי הכספי שמגיע לעובד בעקבות נפילה על עצם הזנב במקום העבודה

רשימה מסכמת:
ה"ה עבר 59,282 ש"ח
ה"ה עתיד 72,498 ש"ח
הפסד פנסיה/סוציאלי 15,813 ש"ח
כאב וסבל 30,000 ש"ח
הוצאות ועזרת צד ג' 5,000 ש"ח
--------------
182,593 ש"ח.

ובניכוי אשם תורם (20%): 146,074 ש"ח.

מהסכום כאמור יש לנכות תגמולי מל"ל לרבות דמי פגיעה, (לפי נספח ה' לתחשיב התובעת), שולם לה סך 27,033 ש"ח (ובערכם דהיום 28,875 ש"ח). הגם שלא הוגשה תע"צ בנושא זה, לא יכולתי להתעלם מתשלומים אשר התובעת הביאה ראיה לגביהם.

סוף דבר

סה"כ אני מחייב הנתבעת לשלם לתובעת הסך של 117,199 ש"ח, בצירוף אגרת התביעה, עלות חוו"ד מומחה 1,500 ש"ח, ושכ"ט עו"ד בשיעור 17% + מע"מ מהסך שנפסק.