האם פגיעה ממנוף של משאית כאשר היא עומדת מהווה תאונת דרכים?
פגיעה ממנוף של משאית - העובד עבד בטעינת מטען של משאית עומדת, המטען מוטען באמצעות מנוף המהווה חלק בלתי נפרד מהמשאית. המנוף מופעל על-ידי הכוח המכאני של המשאית. בעת הרמת המטען על-ידי המנוף שהונע על-ידי הכוח המכאני של המשאית נפגע העובד מהמטען המורם ובשל כך נגרם לו נזק גוף.
האם מדובר בתאונת עבודה או בתאונת דרכים ומי צריך לשלם לעובד פיצויים בשל הפגיעה ממנוף המשאית ? זו השאלה העומדת על הפרק !
ביסוד ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים מונח העיקרון כי השימוש ברכב אשר גרם לנזק הגוף צריך להיות ל"מטרות תחבורה". היסודות של "נזק גוף", "שימוש" ו"רכב מנועי" בהגדרה זאת מוגדרים בחוק.
למטרות תחבורה - המבחן התעבורתי מכוון כלפי השאלה, אם השימוש שנעשה ברכב הוא בגדריו של סיכון תעבורתי. על-פי גישה זו ייעודו של כלי הרכב לעניין החוק – והדבר עולה עתה גם מהגדרת הביטוי "רכב" – הוא לשמש לתחבורה יבשתית. ייעוד זה יוצר, מעצם טבעו, סיכון תעבורתי. כל שימוש ברכב הגורם נזק גוף והנופל לגדריו של סיכון תעבורתי זה הוא "למטרות תחבורה", לרבות שימושי הלוואי התעבורתיים לרכב למטרת נסיעה כגון בכניסה לרכב או ביציאה ממנו במהלך הנסיעה או בסיומה. לעומת זאת, נזק גוף הנגרם תוך כדי טיפוס על רכב, המשמש כסולם להתקנת שלטי פרסומת, אינו "למטרות תחבורה". בדומה, כאשר הרכב הוא "דו-תכליתי", נזק גוף הנגרם בשל הגשמת התכלית הלא תעבורתית אינו "למטרות תחבורה".
כאשר אנו אומרים "מאורע" אנו מתכונים להתרחשות המהווה יחידה בפני עצמה, להבדיל מהליך הדרגתי וממושך המורכב מגורמים שונים, ואילו הדיבור "עקב" מצביע על קשר סיבתי – עובדתי ומשפטי – בין המאורע שגרם לנזק הגוף לבין השימוש ברכב המנועי למטרות תחבורה.
בשלב הראשון של ההליך הפרשני בכל הנוגע לתחולתו העניינית של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, על השופט לקבוע האם התאונה שלפניו נופלת לגדרה של ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים".
על השופט לבחון את קיומם של ששת המרכיבים הבאים של ההגדרה הבסיסית: (א) מאורע; (ב) נזק גוף; (ג) עקב; (ד) שימוש; (ה) רכב מנועי; (ו) למטרות תחבורה. הנטל בשלב זה מוטל על הניזוק הטוען לקיומה של תאונת דרכים.
במקרה שלנו נפגע הניזוק בעת טעינה של משאית אשר בוצעה באמצעות מנוף המהווה חלק בלתי נפרד של המשאית והמופעל על-ידי מנוע המשאית. היות ומדובר בנזק גוף שנגרם בטעינה של המשאית כשהיא עומדת, אין מדובר בנזק גוף שנגרם עקב "שימוש" ברכב מנועי, ולכן אין המקרה נופל בגדר ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים.
עם זאת, מדובר כאן בניצול הכוח המכאני של משאית, רכב שייעודו המקורי הוא דו-תכליתי: הן הובלת משא והן הרמת מטען והורדתו על ידי המנוף. נזק הגוף נגרם למערער עקב השימוש בייעודו המקורי הלא תעבורתי. נזק גוף זה נגרם עקב ניצול כוח המנוע של הרכב דהינו המנוף.
בית המשפט קבע כי במקרה זה יש לראות את האירוע כ"תאונת דרכים".
#גובההפיצויבתאונתדרכיםלילד #פגיעהממנוףשלמשאית #נזקגוף #תאונתעבודה #עורךדיןלתאונתעבודה #עורךדיןלתאונתדרכים #עובדנפגעממנוףשלמשאית #ביטוחלאומי
